ירושלמי- האם מותר לסתור בי"כ כדי לבנות חדש

האם מותר לסתור ולהרוס בנין בית הכנסת, כדי לבנות אותו מחדש?

בבבלי אומרים (בבא בתרא ג), בשם רב חסדא, שצריך קודם לבנות את הבניין החדש ורק אח"כ מותר לסתור את הבניין הקודם. אבל לסתור על מנת לבנות - אסור.

לשון הגמרא: "לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי".

בגמרא מסבירים את הטעם: שמא תהיה איזו התרשלות או צורך גדול, ובסופו של דבר יסתרו את הבניין ולא יבנו את החדש.

בירושלמי נראה שאומרים אחרת.

בירושלמי מגילה (ג א) מספרים שאנשי בית שאן שאלו את רבי אימי, האם מותר להם לקחת אבנים מבית כנסת עתיק, שאינו פעיל, כדי לבנות בית כנסת אחר. והוא ענה שאסור. ומסבירים שם שהטעם הוא "מפני עגמת נפש". כלומר כדי שיצטערו בראותם את בית הכנסת העתיק שומם, ומתוך כך יתנו לב לבנותו ולחדשו.

הדיון בירושלמי הוא רק בשאלה האם מותר לקחת אבנים מבניין בית כנסת אחד כדי לבנות בית כנסת אחר. משמע שאם מדובר באותו בית כנסת, שהם רוצים להשתמש באבניו כדי לבנותו מחדש, אין מניעה בכך, ונראה שאפילו מצוה יש בדבר, שהרי בדיוק בשביל זה אסרו להם לקחת את האבנים לבית כנסת אחר.

אז נסכם - יש מחלוקת בין התלמודים, האם מותר לסתור בית כנסת כדי לבנותו מחדש. לבבלי אסור, שמא לא יבנו, ולכן קודם יבנה את החדש ואח"כ יסתור, ולירושלמי נראה שזה מותר. ומשמע שלא חוששים שמא לא יבנו אותו מחדש.

מה שורש מחלוקת התלמודים?

החיים בגלות מנותקים מהקדושה. בשביל לעבוד את ה' צריכים להתנתק מהחיים ולהכנס לבית הכנסת. לכן כאשר בית הכנסת לא בנוי, אין חיבור אל הקודש. שורש החשש הוא בכך שכשאין בית כנסת יש ניתוק מהקדושה.

אבל בארץ ישראל החיבור אל הקדושה הוא גם בעצם החיים. הכניסה לבית הכנסת אינה ניתוק מהחיים אלא כניסה לעולם עליון יותר, המאיר את החיים.

בארץ ישראל גם כאשר בית הכנסת בפועל אינו בנוי, כי סתרו אותו על מנת לבנות, ועסוקים בבניינו, אין ניתוק. ולכן לא חוששים שמא הוא ישאר חרב ולא יבנוהו.